תביעה עצמאית של מזונות ילדים למרות הסכם הגירושין

נושא מזונות ילדים הוא אחר מהנושאים הרגישים ביותר במרבית תיקי הגירושין, משום שמדובר בסכום משמעותי, אותו יישא לרוב, האב, עד שהילדים יגיעו לגיל 18, וכשליש מסכום זה עד שיסיימו את שירות החובה הצבאי.
אבות רבים מעוניינים להסדיר את סוגיית מזונות הילדים הקטינים באופן סופי, כך שלא ניתן יהיה לתבוע אותם בעתיד על הגדלת הסכום. קיימים מקרים לפיהם האם אכן מסכימה כי לא תתבע את הגדלת הסכום בעתיד. אולם עולה השאלה, מה תוקפו של הסכם זה, והאם הילד הקטין יכול לתבוע תביעה עצמאית של מזונות ילדים ואינו כבול להסכם הגירושין בין הוריו.
כפי שנראה בעבודתנו על פי הפסיקה, הסכמת ההורים לגבי גובה מזונות אינה כובלת את ידי הקטינים מלפנות בעצמם ל "תביעה עצמאית של מזונות ילדים". ולפיכך, חרף הסכם הגירושין, וההסכמה על סכום קבוע מראש, לא ניתן לגרוע מזכותו של הקטין לתבוע את מזונותיו.
מעבר לעניין התביעה העצמאית של מזונות ילדים , פעמים ישנה בעיה בכנות ההסכמות שבאים לידי ביטוי בהסכם הגירושין, שכן קיימים בני זוג – גברים ונשים – התולים את הסכמתם למתן הגט או לקבלתו בהסכמת הצד שכנגד לתמורה כזו או אחרת, אשר בנסיבות שאינן קשורות לגירושין, לא ניתן היה לצפות להסכמה למתן אותה תמורה. לעתים ברור מראש כי בלעדי ההסכמה האמורה, הצד שדרש את התמורה לא יכול היה לקבלה באמצעות הליך משפטי בבית הדין או בבית המשפט. אולם במגבלות הקיימות בדין העברי לגבי האפשרות לאכוף מתן גט או קבלתו בלא הסכם אליו יגיעו הצדדים בדרך של פשרה, מדובר לעתים בהכרח בל יגונה. הקושי הגדול המתעורר הוא, שלעתים נעשית הפשרה "על חשבון" ילדיהם הקטינים של בני הזוג, המוחזקים מעת הגירושין בידיו של רק אחד מבני הזוג, ולרוב בידי האם.
הדרך המומלצת להבטיח את ביצוע ההסכמות בכל הנוגע להסכם הגירושין ומזונות הקטינים היא לקבוע סעיף שיפוי של האם כלפי האב, לפיו, ייקבע בהסכם ערב לביצוע הסעיף שיפוי כלפי האב. קרי, הערב יחזור אל האם ויתבע ממנה את סכום השיפוי, בדרך זו יבטיח האב את עצמו לעתיד.
הבעייתיות הקיימת בהליך זה היא, שהערב יחזור אל האם ויתבע את הסכום האמור, ובכל מקרה הקטינים ייפגעו, משום שאם האם תיתבע, היא תשלם מכספיה לערב, דבר שעלול לפגוע בסופו של יום בקטינים ויאיין מתוכן את ההגנה עליהם. נושא זה הגיע לפתחו של בית המשפט ונקבע בהלכת קוט, כי יש תוקף לחובתו של הערב לבצע את סעיף השיפוי על פי הסכם הגירושין, אולם הוא לא יוכל לחזור אל האם ולגבות ממנה את החוב על פי ההסכם, אלא עד שהאם תעשיר ויהיה לה את היכולת הכלכלית לעמוד בהתחייבות זו. בהמשך נראה את הביקורת על הלכת קוט.
כמו כן נעמוד על המשמעות של התניות שיפוי בהסכם גירושין, וכן חובות פיקטיביים שמתחייבת בהם האשה במדיה ותתבע בשם הקטינים תביעה עצמאית של מזונות. ונתייחס לפתרון שמציעה הפסיקה להסכם גירושין שכולל בתוכו את הקטינים, נתייחס לעמדת המשפט העברי לתניות שיפוי ולתביעה עצמאית של קטינים בניגוד למה שסוכם בעת הגירושין.
תביעה עצמאית של קטין
סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט 1959, קובע את החובה לחיוב הורים במזונות ילדיהם. לאור סעיף זה, החיוב במזונות ילדים יהיה על פי הדין האישי. הדין האישי בנוגע ליהודים הוא הדין העברי.
המשפט העברי קובע כי החיוב בנוגע למזונות ילדים (למעט מזונות מדין צדקה) מוטל על האב .
נושא המזונות הוא אחר מהנושאים הרגישים ביותר במרבית תיקי הגירושין, משום שמדובר בסכום משמעותי, אותו יישא לרוב, האב, עד שהילדים יגיעו לגיל 18, וכשליש מסכום זה עד שיסיימו את שירות החובה הצבאי. ולפיכך אבות רבים מעוניינים להסדיר את סוגיית מזונות הילדים הקטינים בהסכם גירושין באופן שלא ניתן יהיה לתבוע אותם בעתיד על הגדלת הסכום. כאשר ישנם מקרים שהאב מתחייבת ומצהירה בהסכם הגירושין כי לא תתבע את הגדלת הסכום בעתיד. אולם עולה השאלה, מה תוקפו של הסכם זה, שכן הילד יכול לתבוע את מזונותיו ואינו כבול להסכם הגירושין בין הוריו.
על פי הפסיקה, הסכמת ההורים לגבי גובה מזונות אינה כובלת את ידי הקטינים מלפנות בעצמם "בתביעה עצמאית למזונות". ולפיכך, חרף הסכם הגירושין, וההסכמה על סכום קבוע מראש, לא ניתן לגרוע מזכותו של הקטין לתבוע את מזונותיו, "הסכם בין ההורים שעניינו מזונות הילד, אינו מחייב אלא את ההורים עצמם שהתקשרו באותו הסכם, וההסכם אינו מעכב בעד הילד מלהגיש, בשמו הוא, תביעת מזונות נגד אביו שלא על-פי תנאי ההסכם" .
הרציונאל בבסיס קביעה זו, טמון "בטובת הילד", ובכך שהקטינים אינם צד להליך הגירושין. תכליתה של הוראה זו היא למנוע פגיעה בקטינים כתוצאה מהאינטרסים של ההורים בהליכי הגירושין והרצון לסיים את הסכסוך.
עוד, חששות שמא הורים הנמצאים בהליכי גירושין יקפחו את אינטרס ילדיהם ויזנחוהו. מימי הורתה הביעה הפסיקה הישראלית חששות אלו התפתחו לכדי חזקה במשפט הישראלי, שאותה כינה "חזקת הזנחת אינטרס הקטין", והיא מנוגדת לחזקה הטבעית שבה העמיד המחוקק את ההורים כאפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם. ככל שגברו החששות מפני ניגוד האינטרסים בין ההורים לילדים כך הלך והתבסס מעמדו עצמאי של הקטין .
המקור הנורמטיבי לתביעה עצמאית של קטין קיים בס' 3 (ד) לחוק ביהמ"ש לעניינני משפחה, תשנ"ה – 1995:
(ד) בענין מעניני המשפחה הנוגע לקטין, רשאי עובד סוציאלי שמונה לפי חוק, באמצעות או באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, להגיש תובענה לפי חוק זה; וכן רשאי הקטין, בעצמו או על ידי ידיד קרוב, להגיש תובענה כאמור בכל ענין שבו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש; לענין סעיף זה – "הגשת תובענה" – לרבות הגשת בקשה במסגרת תובענה שהוגשה על ידי אחר ולרבות הופעה בבית המשפט;

אף פסיקת בתי המשפט העליון והמחוזי קבעה פעם אחר פעם, כי קטין אינו כבול להסכמת הוריו לגבי שיעור מזונותיו כאשר זו התקבלה במסגרת הסכם גירושין, אלא אם הערכאה המאשרת, בין אם זו בית הדין הרבני או בית המשפט לענייניי משפחה, קיימה דיון מהותי בשאלת המזונות הראויים בנסיבות הספציפיות של הנוגעים בדבר, וההסכם אושר רק משנוכחה הערכאה המאשרת לדעת כי הוא משקף את טובת הקטין בנסיבות העניין.
גישת בית המשפט העליון לעניין זה מושתתת על החשש לניגודי אינטרסים בין הקטין לבין הוריו בנקודת הזמן שבה נערך הסכם הגירושין. החשש הוא שמא עקב הרצון להגיע להסדר בעניין הגירושין לא נשקל עניינו של הקטין כדבעי ובאופן נפרד מן הרצון ההדדי של ההורים או אחד מהם לקבל או לתת גט. עקב החשש לניגוד עניינים בין ההורים האפוטרופוסים לבין הקטין, לפיכך נקבע על ידי בית המשפט העליון כי הצהרת ההורים כי הסכמתם לעניין מזונות הילד, גם אם נעשית בשמו, אינה משקפת בהכרח הסכמה של הקטין להסכם. זאת מלבד כאשר בית המשפט "דן ופסק" בשאלות אלה, יהיה הקטין כבול ומחויב להסכמה שניתנה על ידי ההורים.
על החשש לניגוד אינטרסים בין עניינם של ההורים לעניינו של הקטין עמד השופט שינבויים בפסק דין גלבר :

"בקביעת ענינו של ילד צריך לקבוע האינטרס שלו והאינטרס שלו בלבד. בעת שההורים טרודים בענינם האישי לסדר את גירושיהם, עלולים הם להעלים עין, ביודעין או שלא ביודעין, מהקפדה על האינטרס האמיתי של הילד לאורך ימים וענינו עלול להיבלע בבעייתם. במקרה כזה יצא הילד מקופח. הצהרתם של ההורים, כי הם פועלים בשמו, אין בכוחה למנוע קיפוח זה, ועל כן אין היא מעלה ואין היא מורידה".
עניין התביעה העצמאית של מזונות ילדים מעבר לכך, שהיא מאפשרת לקטינים לפתוח מחדש את הסכם הגירושין, היא אף מאפשרת לקטינים בשם האפוטרופוס שלהם לבחור ערכאה שונה מזה שנדונו המזונות בעבר, ובדרך כלל תהיה זה האם בשם הקטינים שתפתח תביעה בבית משפט לענייני משפחה לאחר שזכות המזונות שייפסק לה ע"י בית הדין הרבני אינו מספק במקרים בהם מוכח כי עניינם של הקטינים לא נדון או כי זכויותיהם קופחו, נפתחת בפני הקטינים האפשרות להגיש תביעה עצמאית, תוך שאינם כבולים לערכאה בה נדון עניינם בראשונה .